אנחנו נוטים לחשוב על האפשרות להתבלבל כמשהו מביך, "לא קשור" ותוצאה של "שטויות בראש". אומרים "אויש, התבלבלתי, לא משנה".

אבל האמת היא שלהתבלבל זו יכולת חשובה ביותר למגע עם עצמנו. בתוך הבילבול יש איזורים "לא סגורים", לא "רוויים" במשמעות ידועה מראש. confusion מילולית משמעו ערבוב של דברים יחדיו - איזורים שבניהם אין חיבור מקבלים אפשרות להתחבר, במצב לא ידוע מראש.

בעצם הדבר הכי טוב שמטופל (ומטפל) יכול להרשות לעצמו לעשות זה להתבלבל. לתת למושגים, אירועים, זכרונות, מחשבות, להתעוות כרצון הנפש שלו ולקחת מזה משהו. יש בבלבול משהו ספונטני, חדש ובעיקר מאוד חי.